תמיד רצית לככב בפורימון עם התחפושת הכי מגניבה, להמם את כל תלמידי השכבה המשקיענים (שעמלו שעות על תחפושות בריסטול מקושטות כמו "קרטון חלב") ולהפציע אאוטפיט מדהים, בתספורת מוהיקן אורגינל ובאיפור אמנותי הורס. רצית לרסס את מברשת הענק שתתנוסס לך מעל לפדחת בספריי צבע ירוק זרחני, לענוד שלושים שרשראות ברזל ולהתקשט במגוון חגורות עם ניטים. אבל אז קמה אמא שלך ואמרה שעל גופתה המתה, הבן שלה לא ייצא מהבית כמו איזה פושטק, ושוב עברת עוד פורימון בתחפושת קנויה של בוב ספוג.

הגיע הזמן למרוד במוסכמות ולהיות סוף סוף ילד רע ליום אחד: להתחפש לאופנוען הקשוח שהסתתר מאז ומתמיד בתוך נפשך הרגישה. לארגן לעצמך את כל הקעקועים שכיכבו בחלומותיך הוורודים ביותר, ולהתאמן מול המראה על הבעות של אחד שלא היינו רוצים לפגוש בסמטה אפלה. ואם אמא תגיד משהו, או תרים גבה מופתעת, תזכיר לה שהכל יעבור אחרי החג, וחוץ מזה, אם לא איכפת לה, בכל זאת כבר מלאו לך ארבעים.